פסק-דין בתיק ת"א 15224-08

1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 20.1.58, על פי טענתה בגין ניתוח לייזר בעינה הימנית, שבוצעו על ידי נתבע 4 - ד"ר ליפשיץ יצחק (להלן: "ד"ר ליפשיץ") במכון הנתבעת 1 (להלן: "המכון") הנמצאים בחצריה של הנתבעת 2 (להלן: "אסותא"). נתבע 3- פרופ' לזר היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו שותפו של ד"ר ליפשיץ ואחד מבעלי הנתבעת 1. נתבע 5 - משרד הבריאות, אמור היה לפקח על מעשיהם ומחדליהם של נתבעים 1-4 על פי הדין.

2. לטענת התובעת, בעקבות ניתוח הלייזר התפתח אצלה דימום במקולה בעינה הימנית שנותחה כך שכיום היא סובלת מאובדן ראיה ומנכות בעין זו בשיעור של 30%, ואין לה כל אפשרות לתקן הפגיעה בעזרים חיצוניים או כירורגיים.

עובדות המקרה;

3. התובעת סבלה מגיל 14 מקוצר ראיה גבוה בעינה הימנית בגובה של כ- 10- דיופטר וכן מקוצר ראיה בעינה השמאלית. במהלך חודש מאי בשנת 1997, פנתה התובעת בעקבות מודעה שראתה בעיתונות לנתבעת 1 שם פגשה את נתבע 3 במטרה לבדוק אפשרות לשיפור הראייה. הנתבע 3 ערך לתובעת בדיקה קלינית ראשונית והמליץ בסיומה על ניתוח בשתי עיניה. ביום 19.5.97 הגיעה התובעת לנתבעות 1-2 במטרה לבצע הניתוח. במזכירות הנתבעות 1-2 קיבלה התובעת טופס הסכמה לניתוח ובו ביום נותחה עינה הימנית על ידי ד"ר ליפשיץ במכשיר לייזר (להלן: הניתוח או ניתוח הלייזר). מהלך הניתוח נמשך כ- 15 דקות. עם סיום הניתוח הועברה התובעת לחדר ההמתנה לצורך התאוששות ולאחר מכן שוחררה לביתה כשעין ימין חבושה בכיסוי לעין ועם המלצות לטיפות עיניים והזמנה לביקורת למחרת.

4. נראה כי הניתוח עבר בהצלחה אולם לאחר שלושה חודשים ממועד ביצועו של הניתוח, התחוור לתובעת כי איבדה את ראייתה בעין ימין באופן פתאומי, והיא סובלת מכתם במרכז העין ועל כן אינה יכולה לראות באופן מלא אלא את המסגרת של אותו פריט. הנתבעת נשלחה לצילום ולבדיקה ולאחריהן אובחנה התובעת כסובלת מדימום ומבצקת בעין.

המחלוקות :

5. השאלות העיקריות בהן יש להכריע בפסק דין זה, האם  התרשל ד"ר ליפשיץ בשלב כלשהו בניתוח הלייזר שביצע במכשיר מסוג לא מתאים ובעין רגישה שאינה מתאימה לפרוצדורה הנ"ל? והאם הדימום במקולה בעינה הימנית של התובעת התפתחה כתוצאה מרשלנות זו.

6. התובעת טוענת כי היא סבלה עובר לניתוח מקוצר ראיה בשיעור של 10- דיופטר המהווה התווית נגד ברורה לביצוע ניתוח לייזר ולפיכך אסור היה לד"ר ליפשיץ לנתחה או לחילופין היה עליו להודיע לה על הסיכונים הכרוכים בניתוח זה. בנוסף טוענת התובעת להעדר  הסכמה מדעת.

7. טענתם העיקרית של הנתבעים היא כי לא התרשלו כלל, הסבירו כנדרש על פי חוק את הסיכונים והסיכויים בהליך הניתוחי, ולמעשה הדימום במקולה פרצה בתובעת ללא כל קשר לניתוח הלייזר שבוצע בה. הנתבעים טוענים כי לתובעת הוסברו כל הסיכונים הכרוכים בניתוח והיא הסכימה וחתמה על טופס הסכמה לפרוצדורה הניתוחית.

חוות דעת המומחים :

חוות ד"ר אברהם לבנה- מומחה עיניים מטעם התובעת :

8.  בחוות דעתו מציין מומחה התובעת כי התובעת איבדה את ראייתה באופן פתאומי בסמוך לטיפול לייזר להסרת משקפיים. התובעת סבלה עובר לניתוח מקוצר ראיה גבוה -10.00- דיופיטר. לאחר הניתוח סבלה התובעת מדימום על רקע CNV במרכז הראיה של עין ימין. המומחה סבור כי ההיתר לטיפול PRK מה-FDA הוא עד 7.00- דיופיטר, בנוסף אין עדות כי בוצעה לתובעת בדיקת הרשתית לפני הטיפול ב- PRK . בבדיקתו מצא המומחה כי התובעת סובלת ממצא של היפרדות אחורית גדולה של הזגוגית , צלקת וניוון של מרכז הראיה.

9. המומחה סבור כי הנזק של התובעת ברשתית מה- PRK מקורו באנרגייה ממכשיר הלייזר אשר עלול ליצור קרעים בממברנה ע"ש BRUCH  או לחילופין לפתוח קרעים מצופים שהיו קיימים בעיניים רגישות מכאן נפתחת הדרך ליצירת כלי דם חדשים ודימום. או, בשל אנרגיית הלייזר נגרמה היפרדות אחורית של הזגוגית וכן אפשרות לקרעים בכלי הדם הקטנים ובממברנה על שם ברוק.

10. המומחה מציין בסוף חוות דעתו כי, ישנה מחלוקת בין המלומדים השונים ואי ודאות אשר לקשר בין ה- PRK והפתולוגיות שברשתית. הדימום במרכז הראיה הוא הסיבה לאיבוד הראיה בעין הרגישה. לא ניתן להתעלם מסמיכות הזמנים בין הניתוח לדימום במרכז הראיה ולעובדה שהPRK נעשה בעין קצרת רואי עם 10- דיופטריות.

11. המומחה סבור כי התובעת סובלת מ- 30% נכות בשל איבוד ראיה בעין ימין על פי תקנה 52 (1)2 ט לתקנות המל"ל.

חקירת ד"ר לבנה :

12. ד"ר לבנה חזר על הביקורת שלו לפיה לא נמסר לתובעת שיש סיכון של דמם במקולה אשר התממש בפועל. היה צריך להסביר לה משמעות המקולה, האזור שעלול להיפגע ושנפגע בפועל לאחר הניתוח.

13. ד"ר לבנה מסכים כי  ישנה מחלוקת בין המלומדים האם שימוש במכשיר הלייזר הוא הגורם להיווצרותם של כלי דם חדשים באזור מרכז הראיה או שזו פתלוגיה טבעית של פציינט שהתבטא לאחר הניתוח. אולם מקובל מאד לשיטתו שאם המקרה נותר בסמוך מאד לטיפול הלייזר עד כחצי שנה מהניתוח יש להניח כי השימוש בלייזר הוא הסיבה להיווצרות כלי הדם. המומחה עומד על דעתו כי יש לעשות שימוש במכשיר רק בקוצרי ראיה נמוכים ממספר 1 ועד 6 מינוס. כאשר במספרים גבוהים יותר יש לעשות שימוש במכשיר הנקרא: לזיק, העובד על אותו עקרון רק בטכניקה אחרת. אולם בשנת 1997 מכשיר זה לא היה בשימוש.

14. סביר בעיני המומחה שבעין רגישה כמו של התובעת וברשתית מאד דקה עם כלי דם רגישים מאד יווצר קרע אשר יוביל לדימום ולפגיעה במקולה ולהיווצרות כלי דם חדשים מאוחר יותר. בשל סמיכות הזמנים לניתוח, המומחה נוטה להאמין כי יש זיקה לשימוש במכשיר הלייזר, וגם בהתחשב בעובדה כי העין השניה של התובעת שלא נותחה, כיום לאחר שנים רבות הרשתית עדיין שלמה ובמקומה, ללא מקרה של דימום. המומחה גם מצביע על גילה הצעיר של התובעת עת נותחה.